חיפוש
  • יעקב

אפילו שעשינו משהו רע

עשיתי הבוקר משהו שכנראה לא הייתי צריך לעשות. בשעות שלאחר מכן לא הרגשתי משהו רע - יצאתי בזול, רק שפתאום יותר נמשכתי לגברים. נו ביג דיל, זה לא חדש. וכשתבוא ההרגשה הרעה יותר מאוחר בגלל המעשה של הבוקר, אתמודד איתה, כמו תמיד.


במהלך היום פגשתי מישהו שפגעתי בו בזמן האחרון. ניסיתי להתנצל לו היום, אבל ליבו לא שמע, לא קיבל את ההתנצלות - מפני שההתנצלות לא הייתה גמורה בליבי, היא יצאה עקומה, שהרי הייתי שקוע בבושה ההולכת ומתפשטת מתחת לפני השטח, מתחת לאפי.


הבושה היכתה במלוא עוצמתה באירוע הערב, כשזרם השיפוטים ההרסניים כלפי עצמי תפס יותר ויותר תאוצה עד שבסוף הבחנתי בו, לא רק מפני שהמשיכות גברו (סימן שמשהו קורה בנפש) אלא גם כי התחלתי לשמוע את השיפוטים עצמם: "אתה לא שייך לכאן באירוע הזה, ולמעשה אין לך זכות קיום"... ולציית להם: "עליך להרכין ראש, להשפיל מבט".


הבושה היא הסרטן של הנפש. היא הצל, הענן הכבד המחשיך את היום הבהיר. בעצם, היא החושך עצמו.


איך מתמודדים עם החושך?


שופכים עליו אור, את האור של האמת. אני נותן לעצמי מרחב להרגיש - את הבושה, אבל גם את מה שרובץ מתחתיה: עשיתי את המעשה הזה. זה לא היה בסדר. נשימה עמוקה. אני מתחרט שעשיתי את זה. ראשי מורכן. ואני גם מתחרט על כך שפגעתי בההוא - אוי, איך אני עצוב על כך. ואני רוצה לתקן. גם בההיא פגעתי בלא יודעין - עכשיו אני יכול להבין אותה. אני חכם יותר. עוד נשימה עמוקה. אמרו חכמים שאחד הדברים שבחכם זה שהוא מודה על האמת. אולי ההודאה באמת היא עושה את האדם יותר חכם.


אם אני לא אומַר את דברי האמת, לא אפגוש את עצמי, ואשאר בחושך, בבושה. אבל כשאני מודה על האמת הכואבת, פתאום זה כבר לא אני שדפוק, אלא המעשה שעשיתי. אני עלול להרגיש חרטה ואשמה, אבל אני גם מסוגל כבר להתחיל לחמול לעצמי, לדעת שאני לא מושלם, ואפילו לשמוח בעובדה שאני לא מושלם. אני מתחיל גם לראות אחרים במורכבות הנפלאה שלהם. אני נהייה כל כך אנושי.


קבלה עצמית


קבלה עצמית היא תנאי מקדים להתגברות על משיכה תוך-מגדרית, שהיא כנראה יושבת על בושה - סיפורים שקריים שהאדם מספר לעצמו, כגון "אני שונה מגברים אחרים במהותי", "אני לא ראוי לאהבה גברית" וכדומה. קבלה עצמית היא דבר שצריך לתרגל - שהרי כל סרטן הראוי לשמו, ובהחלט הסרטן של הנפש, חוזר וחוזר וצריך שוב ושוב להתעמת איתו. לפעמים קבלה עצמית בסיסית היא תהליך ארוך. במקרה שלי היא באמת הייתה כך, וממשיכה לאתגר אותי מדי פעם כמו שהיא אתגרה אותי היום. אבל ההערכה העצמית שנבנית אחרי תהליך כזה היא כל כך מתוקה.


קבלה עצמית היא קבלת כל החלקים שבי, שעושים אותי בן אדם: הטובים (שאותם יש להעצים) והפחות טובים. יש בי כוח - גם לבנות, וגם להרוס. כשאני מקבל את הכול, כשאני יודע שאת כל זה ניתן לנתב לטוב (שהרי אם אני הופך את הבושה של "אני רע" - לרגשות אשם של "עשיתי משהו רע", פתאום אני רוצה לתקן) - כשאני שמח באנושיות הזאת שלי - יש לי קרקע מוצקת עליה אני יכול לעמוד… ולהמשיך את העבודה שלי בעולם.



108 צפיות

:טלפון 
058.715.2029

:דוא"ל:
jimisrael2012@gmail.com

© 2019  

Brothers Road (Brothers on a Road Less Traveled)