חיפוש
  • יעקב

אני בטוב

האמת שכבר הרבה זמן אני בטוב, בגדול, מבחינה נפשית: אני שמח בעבודה שלי, עם החברים שלי, עם הקשרים המשפחתיים שלי, ועם התפיסה העצמית שלי. אני מעריך את עצמי, אוהב את עצמי, אוהב אחרים (זה אומנם דרש הרבה עבודה, אבל הנה אני אוכל את פירותיה של העבודה הזאת כבר כמה שנים). רק מבחינת משיכות לא הייתי מרוצה - צנינה בצידי. יום עסל, יום בסל.


ואולי גם עכשיו, בתקופה האחרונה, מדובר ביום עסל יחסית ארוך. אבל בניגוד לתנודות שאני רגיל אליהן, הפעם יש לי סיבה לחשוב שזה יתפוס.


בזמן האחרון:


- אני מגלה יותר עניין בנשים מאשר קודם, אפילו לפני כמה שבועות.

- הגברים אומנם מושכים במידה מסוימת, אבל הם לא שואבים את תשומת ליבי. ויותר חשוב, המשיכה שקיימת לא מפריעה לי בתפקוד מול נשים, בפתיחות שלי מולן.


מה השתנה?


בזמן האחרון הכרתי כמה חברים חדשים, גברים שמאוד נמשכים לנשים. נהיינו מן חבורה כזאת. אבל בניגוד לפעמים קודמות שחיפשתי חבורה כזאת, הפעם אני באמת מרגיש שייך (בזכות עבודת הבירורים הפנימיים שלי). אני מעריך אותם, "רואה" אותם כמו שהם עם כל הקשת האנושית שלהם (הכישלונות וההצלחות, העצב והשמחה, התסכול והעוצמה, הצדדים האפלים והיפים של המיניות, והפגיעות המתוקה והכואבת יחד עם הזוהר של כל אחד) - והם "רואים" אותי באותה מידה, גם אם טרם סיפרתי את כל פרטי הסיפור. איכשהו בחבורה הזאת, מתוך ההדדיות הזאת, אני מתרומם - אני קולט שאני גבר בין גברים ללא הסתייגות כלשהי, מסר שאני יודע שכלית כבר שנים על גבי שנים, אבל הפעם אני זוכה לחוות אותו. וכאילו בזכות ההטרוסקסואליות שלהם פתאום קיבלתי רשות לראות נשים כמו שהן, מתוך ראיית עצמי כמו שאני.


מה עבודת הבירור הזאת שהזכרתי? היא עמידה מול ה"סיפורים" שאני מספר לעצמי, או שסיפרתי לעצמי - התפיסות השקריות שאני שונה מגברים אחרים (שונה במה? לא משהו ספציפי, העיקר שונה), שלא מגיע לי מה שמגיע לגברים אחרים (מי קבע? העיקר שנקבע). היום אני בוחר לדחות את הדברים האלה על הסף כי אני פשוט יודע אחרת, כי אני חווה אחרת. קל יותר.


החבורה הזאת היא הגשמת חלום - תמיד רציתי חבורה של גברים, של "בנים" שאני מרגיש איתם את ההדדיות הזאת. הברכה שייחלתי לה והתפללתי עליה, סוף סוף הגיעה. החלום הזה ביטא צורך עמוק, צעקה שאני צועק מאז שהייתי ילד, כשנוכחתי "להבין" (כשהשקר התחיל לקרום גידים) שאני לא שייך. גבר שייך לחבורה של גברים, צריך אותה, בתור בן אדם שלא חי על אי בודד אלא בתוך הלהקה המדהימה הזאת שנקראת האנושות. הוא חייב להרגיש חלק. והיום אני מממש את הצורך הזה.


הגיע הזמן - ומגיע לי.

71 צפיות

:טלפון 
058.715.2029

:דוא"ל:
jimisrael2012@gmail.com

© 2019  

Brothers Road (Brothers on a Road Less Traveled)