:טלפון 
058.715.2029

:דוא"ל:
jimisrael2012@gmail.com

© 2019  

Brothers Road (Brothers on a Road Less Traveled)

דוד

גדלתי באיזור ניו יורק, והתחלתי ללכת לבתי קולנוע של הומואים ומקומות דומים במהלך תקופת בית ספר תיכון. הייתי מאוד פעיל מינית, ונהנתי מתשומת הלב שהעולם הגאה מעניק לנערים ולגברים צעירים. אך חיי הרגשיים כללו סדרה של התאהבויות בהן מצאתי את עצמי מאובסס על ידי דמויות אבהיות ודמויות "הילד הרע", והייתי מתאכזב קשות כשהם היו בוגדים בי. להיות בחיים הגאים במנהטן נתן לי זריקת התרגשות, שאותה בהתחלה ייחסתי לחיי הגשמה עצמית וסיפוק. אבל אורח החיים וההתנהגות שלי עדיין מונעו על ידי חוסר הביטחון העצמי העמוק, והנזקקות שלי. היו מטפללים אותי בקלות, וכאשר הריגוש של המפגש היו עובר, הייתי מרגיש בודד ורע עם עצמי.

 

במהלך שנות התיכון והאוניברסיטה ניסיתי כמה פעמים למצוא מטפל שיוכל לעזור לי, אבל לא היו ארגונים שיעזרו לאנשים כמוני. מעדתי לתוך הנישואין מבלי להבין עמוקות את המשיכה החד-מינית שלי, ורק לאחר מכן יצרתי קשר עם ארגונים כגון JONAH ו-NARTH (ההתאחדות הלאומית למחקר וטיפול בהומוסקסואליות) שסיפקו לי מידע כנה וגם תקווה, והפנו אותי למטפלים וקבוצות תמיכה שעזרו לי לזהות ולרפא את הפגיעות בזהות הגברית שלי שעמדו מתחת לפני השטח. כתוצאה מכך, חיי השתפרו משמעותית.

משיכה חד-מינית "אז"

חוסר שביעות רצון עמוק מאורח החיים ההומוסקסואלי, ורצון לחיות חיים יותר בריאים מבחינה פיזית ורגשית. קונפליקט עמוק בין האג'נדה ההומוסקסואלית - ואיך אורח החיים ההומוסקסואלי מתרחש במציאות - והאמונות והערכים האישיים שלי. רצון למשפחה בריאה המושתתת על אמון, אהבה ומחויבות - אשר למרות מה שמופיע בתקשורת, לא מצאתי בקהילה הגאה.

מוטיבציה

אני היום נשוי באושר עם ילדים. לא היה לי מגע מיני עם גבר אחר כבר מעל עשר שנים. המיניות הפעילה שלי היא לרוב המכריע הטרוסקסואלית. כאשר אני חש דיכאון או מצוקה רגשית, מראות הומוסקסואליות או תחושות של נחיתות ונזקקות כלפי גברים אחרים, עלולות להופיע. אבל אני יודע שזה רק ה"אל-פיתרון" שמציע את עצמו.

יצרתי קשר עם הארגון JONAH, הצטרפתי לקבוצת התמיכה שלהם, והתחלתי לקרוא חומרי רקע באתר שלהם.

 

יצרתי קשר עם NARTH ומקורות מידע אחרים.

 

המשכתי עם טיפול למהלך כמה שנים, כדי לגלות - וסוף סוף לרפא - דפוסי התנהגות שמלווים אותי מהילדות, וחוויות טראומטיות שתרמו להתפתחות המשיכה החד-מינית.

 

שיתפתי רבנים המקורבים אלי ואנשים בקהילה שלי בנוגע לדיכאון והבידוד שלי.

 

השתתפתי בסדנאות צמיחה של גברים - גם אלה המיועדות לקהל הרחב וגם למיועדות לגברים המתמודדים עם משיכה חד-מינית, שהארגון JONAH המליץ עליהן. בינן, העוצמתית ביותר הייתה הסדנה "הגבר שבי" של People Can Change. בסדנאות האלה הכרתי את "עבודת השטיח" - עבודה פיזית שמסייעת לאדם לשחרר פגיעות רגשיות. שם גם רכשתי כלים לבדיקות מציאות ופתרון בעיות. שם גם קיבלתי קבוצת תמיכה של גברים עם התמודדויות דומות.

 

הצטרפתי לקבוצת 12 הצעדים עבור מכורים לפורנוגרפיה מקוונת, ובמקביל גם המשכתי להשתתף בקבוצות תמיכה של JONAH והסדנאות.

משיכה חד-מינית היום
מה הוביל
לשינוי?

דיאלוג לטווח הארוך בקבוצות התמיכה של JONAH. סדנאות וקבוצות התמיכה של People Can Change וקבוצות התמיכה של "קול השופר."

הכי מועיל?

הרבה מידע מוטעה המצהיר כמה נורמלית ובריאה היא ההומוסקסואליות - שנגדה בעליל את מה שראיתי בעיניי ומה שחוויתי על בשרי. אנשים שרמזו שאני כישלון עקב כך שלא הקמתי חיים גאים מוצלחים - או שאני איכשהו "בוגד במטרה" בכך שלא קיבלתי את החיים הגאים שלא השביעו את רצוני.

 

שום דבר שעברתי בתהליך הריפוי שלי אפילו מתקרב להתנהגויות הדיספונקציונאליות, מניפולטיביות ונצלניות שפגשתי בקהילה הגאה במנהטן.


העבודה עלולה להיות קשה. היא עשוייה לדרוש חיפוש אל תוך הקטעים הכואבים ביותר של הסיפור האישי, והתעמתות מול הפחדים העמוקים ביותר של האדם - דברים שעלולים להחריף את הטיפול עבור אנשים עם הערכה עצמית נמוכה. לעתים קרובות העבודה כוללת היפתחות מול קבוצות של גברים - וזה עשוי מאוד לאתגר גברים שרואים את עצמם כפחותים מאחרים, או שחוו דחייה מגברים בעבר. לכן, קל יותר לדחות את הטיפול ולשמור על התחושה הקלושה של העצמי. אני מבין מהיכן האנשים האלה באים - ואני מרגיש כלפיהם חמלה. אבל הטיפול כן יכול לעבוד, ובניסיון שלי הוא לא מזיק בכלל. בעצם, רוב הכלים שהצליחו לי הם אותם הכלים שנעזרים בהם כדי להתמודד עם התנהגויות כפייתיות (קומפולסיביות), כגון תכניות 12 הצעדים ועבודה רגשית.

פחות מועיל,
או אפילו מזיק?

אני בהחלט מרגיש יותר חיובי ויותר בטוח בעצמי בתור בן אדם. אני מרגיש יותר בטוח בהבנה שאני ראוי ושווה לאחרים - שגורם לי להיות יותר פתוח לחברויות אמיתיות וקרבה עם גברים אחרים, שאל אלה תמיד השתוקקתי. אני אסיר תודה לאשתי שעומדת לצדי למשך השנים - שזה מקור משמעותי מאוד של הערכה עצמית. אני אסיר תודה עבור כך שנהייתי אבא - גיליתי כמה יש לי לתת, הפסקתי להרגיש נזקק והתחלתי להרגיש מבורך, ו"התבגרתי" בהרבה מובנים.

יתרונות נוספים?

קרא עוד מהסיפור שלי - ואת התגובות לשאלות של קוראיי - באתר Aish.com (אנגלית).

 

הערה אחרונה