:טלפון 
058.715.2029

:דוא"ל:
jimisrael2012@gmail.com

© 2019  

Brothers Road (Brothers on a Road Less Traveled)

צ'אק

 

בן 56, גר בפלורידה, ארה"ב, נשוי לאישה, חילוני


מתוך הספר "אז ועכשיו" (כרגע רק באנגלית, יתורגם לעברית בקרוב).

הייתי איש נשוי, ("בארון", או ככה האמנתי) עם ילדים, שהיה עסוק במין הומוסקסואלי יום יום בצורה של מפגשים מיניים, וידאו ושימוש בפונוגרפיה הומוסקסואלית. התעסקתי בסקס קבוצתי, סדיזם ומזוכיזם ,סמים, מפגשים מיניים של אחד על אחד, מפגשי סאונה, וגם השתמשתי במדיה חברתית למלא את תאוותי. נמשכתי לאישתי, אבל המוטיבציה לחפש מין עם גברים היתה חזקה יותר. התנהגות זו נמשכה כ10 שנים, עד שלמדתי שיש לי את היכולת לבחור, והגעתי לתובנה שהתנהגות כזו לא הביאה לי אושר ממשי אף פעם, רק דיכאון ובדידות, וריחוק שלי מהחברויות האמיתיות שזנחתי. במשך 10 השנים האלה, קרוב לוודאי שקיימתי יחסי מין עם מעל 1,000 גברים.

התחלתי להבין שמה שחיפשתי באמת הייתה תמיכה וקבלה לא מינית מעולם הגברים. סיפוק מיני אף פעם לא מילא את החסר. חשתי עמוק בתוכי שאני לא הומוסקסואל, אלא הפכתי למיניות תכונות מסוימות של גברים שהאמנתי שהן חסרות אצלי – כולל יכולת ספורטיבית, מבנה שרירי, ועוד תכונות גבריות פיזיות, חוסן רגשי – כל אלה היו דברים שחשבתי שהם שונים ממני במהותי.

 

הייתה לי משיכה חזקה לנשים, גם פיזית וגם רגשית. עם גברים, זה היה לגמרי פיזי, ואף פעם לא אמוציונלי. הגעתי למסקנה שאני אף פעם לא אהיה "מספיק" לאף גבר, ולהפך – אף גבר לא יהיה "מספיק" בשבילי. רק הנשיות יכולה לספק לי את החוזק ואת האהבה המשלימים זה את זה ולא-תחרותיים זה בזה.

כל תחום בחיי השתפר. אני יותר מקורקע, יותר בוגר, אני מרוצה עם עצמי, קל יותר להסתדר איתי, אני יותר מסוגל לעשות בחירות נכונות, ולהעמיד גבולות. הנשואין שלי הם הרבה יותר טובים ממה שיכולתי לדמיין, ואישתי היא החבר הכי טוב שלי היום. אנחנו יכולים לדסקס עניינים ודאגות בצורה פתוחה מבלי שזה יוביל לטינה, אפילו כשאנחנו לא מסכימים. הילדים שלי יודעים על ההתמודדות שלי, וזה רק שידרג את היחסים שלנו. אני לוקח בעלות על הגבריות שלי. אני גם יודע מה חסר לי בדברים שפעם הייתי הופך למיניים. למדתי דרך תהליכים חוויתיים שאני גבר עם מלא זכויות, למרות חסרונות אלו. אני עדיין עובד על להיות  בנאדם יותר טוב, יותר נדיב ואותנטי.

התחלתי עם  טיפול וקבוצת תמיכה להתמכרות מינית והייתי גלוי לגבי המיניות שלי. השתתפתי בקבוצת 12 הצעדים (Sexaholics Anonymous) כל שבוע ו"עבדתי את הצעדים". קראתי ספרים על הומוסקסואליות, יציאה מהארון, וכו', אבל לא הרגשתי שהם מתאימים לי בכלל. למזלי, מצאתי ספר על טיפול רפרטיבי (reparative therapy( של יוסף ניקולוסי והתחלתי להדהד עם הכתיבה והתיאוריות שלו. חיפשתי טיפול רפרטיבי אמיתי ונכנסתי לזה עם כל הכוח.

 

הלכתי לסדנה "הגבר שבי" שעשתה פלאים לערך העצמי שלי ושיפר את התפיסה שלי על הומו-סקסואליות בכלל, אודות לתהליכים של פסיכו-דרמה שחוויתי שמה. אבל גם בגלל קהילת גברים בטוחה ולא מינית שפיתחתי לעצמי. איבדתי את כל האשמה שלי סביב ההתנהגות הקודמת שלי, והתחלתי לדסקס את הטרנספורמציה שלי עם אחרים שהתעניינו בה. אחר כך החזרתי את המתנה הזאת לאחרים כשהייתי בצוות הדרכה של "הגבר שבי." השתתפתי בסדנה מתקדמת בשם (Journey Beyond) שחיזקה עוד יותר את תחושת הגבריות הבוגרת שלי, וגם הייתי בצוות של JB לאחר מכן.

 

הלכתי לNoble Man, סדנה חוויתית שכולה מנוהלת ע"י נשים, וזו עזרה לי להפסיק להעביר את מערכת היחסים שלי עם אמא שלי למערכת היחסים שלי עם אישתי ועם רוב הנשים שהכרתי. הלכתי ל(NWTA(New Warriors Training Adventure), שלימד אותי איך לתקשר בצורה פתוחה עם גברים מכל הדתות והנטיות המיניות. פיתחתי את הביטחון להיות האדם שנולדתי להיות. נפגשתי עם האחים שלי מNWTA כל שבוע, כדי להמשיך לתרגל יחסים בריאים עם גברים תומכים וראויים לאמון. הם סטרייטים, הומואים, ובי-סקסואליים, ואני אוהב אותם ומשתף אותם  בפרטים האינטימיים ביותר של החיים שלי.

 

אני מודע מאד שמה שעבד בשבילי כדי לשנות את ההתנהגויות ואת החשק המיני שלי, לא מתאים לכולם, אבל זאת היתה הבחירה האישית שלי לשנות את המחשבות ואת ההתנהגויות שלי. אין לי אוריינטציה דתית, ולכן המוטיבציה שלי לא באה מדוגמה זו או אחרת. אני עושה את העבודה הזאת בשבילי.

כל חוויה במסע שלי מילאה תפקיד אחר בשינוי המיניות הראשונית שלי. אם הייתי צריך לבחור 2, אלו היו הסדנאות החוויתיות של PCC כמו "הגבר שבי" וJourney Beyond, וטיפול עם מטפל שלמד טיפול רפרטיבי בצורה יסודית.

כמה הבטים של החוויה שלי עם NWTA היו מזיקים, מכיוון שהרבה גברים לא מאמינים שאני יכול לשנות את כיוון החשק המיני שלי. זה גרם לי לסגת מהשתתפות בסדנאות שלהם.

אף פעם לא הייתי כה מקורקע וכה בוגר בחיים שלי.

 

ההיסוס שלי הוא, שייתכן שהעבודה הזאת לא תועיל לרוב הגברים. אבל זאת עדיין זכותי לבחור איך לחיות את החיים שלי ללא אפליה וללא לעג. יש לי חברים שניסו להשתנות ולא הצליחו. אני תמיד אומר להם שכל מה שאני מאחל להם זה להיות מאושר בפנים, לא חשוב איך הנטייה המינית שלהם מתממשת. אני לא יכול לשכנע אף אחד לנסות את הדרך שלי. זה חייב להיות רצון פנימי הנובע רק מהעצמי שלך. כשאני מבחין עצב וחוסר סיפוק בחיים אצל גברים – סטרייט, הומו, מת"ם, וכו' – זה או מפני שיש להם בעיות נפשיות לא מטופלות, או שהם לא יכולים לחיות בשלום עם הבחירות שלהם. גברים אלה אף פעם לא ימצאו שמחה וחרות, לא משנה מה הכיוון המיני שלהם.

משיכה חד-מינית "אז"
מוטיבציה
משיכה חד-מינית היום
מה הוביל
לשינוי?
הכי מועיל?
פחות מועיל,
או אפילו מזיק?
יתרונות נוספים
הערה אחרונה